Vayedaber

Bikourim

Daf 2a

הלכה: 2a עַד כְדוֹן בְּשֶׁגָּזַל קַרְקַע. גָּזַל זְמוֹרָה וּנְטָעָהּ וְלֹא דָמִים הוּא חַייָב לוֹ. אֶלָּא צְרִיכָא לְרַבָּנִין. מִצְווֹת כִּגְבוֹהַּ הֵן אוֹ אֵינָן כִּגְבוֹהַּ. הִין תִּימַר כִּגְבוֹהַּ הֵן אֵינוֹ מֵבִיא. וְאִין תֵּימַר אֵינוֹ כִגְבוֹהַּ מֵבִיא. הַכֹּל מוֹדִין בָּאֲשֵׁירָה שֶׁבִּיטְּלָהּ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִמֶּנָּה גֵיזִירִין לְמַעֲרָכָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מִמֶּנָּה לוּלָב. מִצְוֹת כִּגְבוֹהַּ הֵן אוֹ אֵינָן כִּגְבוֹהַּ. אִין תֵּימַר כִּגְבוֹהַּ הֵן אֵינוֹ מֵבִיא. אִין תֵּימַר אֵינוֹ כִּגְבוֹהַּ מֵבִיא. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא מֵבִיא מִמֶּנָּה לוּלָב שֶׁאֵין מִצְווֹת כִּגְבוֹהַּ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִים. כְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל מֵבִיא. כְּרַבָּנִין דְּאִינּוּן מָרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ אֵינוֹ מֵבִיא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' עד כדון בשגזל קרקע. הא דתנינן דהגזלן אינו מביא מיבעיא לן דילמא עד כאן לא קאמר אלא בשגזל הקרקע ומשום שלעולם בחזקת בעליה עומדת ואינה שלו אלא אם גזל זמורה ונטעה בתוך שלו מאי ומתמה הש''ס וכי לא דמים הוא חייב לו כלומר ומאי תיבעי לך הלא אינו חייב לו אלא דמים שהרי כבר קנאה בשינוי מעשה ושינוי רשות ומהיכי תיתי דאינו מביא:

אלא צריכה לרבנן. כלומר דהדר קאמר דלא היא דאכתי צריכא לן למבעי אליבא דרבנן והך פלוגתא בפ''ג דע''ז מתניא דפליגי ר' יוסי בר' יהודה ורבנן באילן שנטעו ולבסוף עבדו אם אסרו או לא והיינו דקאמר הכא צריכה לרבנן דאלו ר' יוסי בר' יהודה השתא להדיוט ס''ל התם דאסור לענין מצוה מבעיא כי קא מבעיא לן אליבא דרבנן דאמרי דלהדיוט שרי והשתא מספקא לן לענין מצוה אם מותר להשתמש מאילן זה וכדבעי ריש לקיש לקמן באשירה שביטלה כגון אם הוא דקל ליטול ממנו לולב או כיוצא בזה אי נימא דמצות כגבוה הן כלומר כהקדש לגבוה ממש או אינן כגבוה:

אין תימר כגבוה הן וכו'. כלומר וכעין הך בעיא גופא מיבעיא לן נמי הכא בהאי גוונא דקיימין כאן שזה גזל הזמורה ונטעה אם מביא ממנה ביכורים או לא דאם תאמר מצות כגבוה הן אינו מביא ואע''פ שקנאה מ''מ באיסור בא לידו בתחילה ודמיא להך דאשירה דאמרן דלרבנן אפשר דאף שמתירין להדיוט מ''מ למצוה אסיר וה''נ כן ואם תאמר דמצות אינן כגבוה מביא:

הכל מודין וכו'. השתא מפרש להבעיא ובהי גוונא מספקא לן לרבנן דר' יוסי בר' יהודה דהתם:

הכל מודים באשירה שביטלה וכו'. כלומר אפי' ביטלה מע''ז מודין בין לר' יוסי בר' יהודה ובין לרבנן דלהקדש אסור להשתמש ממנה ואינו מביא גיזרי עצים למערכה מאשירה זו משום שכבר נדחה אותו אילן בשעה שעבדו כי קא מיבעיא לן למצות כדבעי רשב''ל מהו שיביא ממנה לולב אם מצות כגבוה הן או לא אין תימר כגבוה הן וכו':

פשיטא שהוא מביא ממנה לולב. כלומר דהדר פשיט לה דמביא ממנה לולב שאין המצות כגבוה דלענין מצוה אמרינן דאין דחוי שאע''פ שמתחילה היתה ע''ז מכיון שביטלה חוזר ונראה:

מהו שיביא ביכורים. כלומר אלא שבבכורים אכתי מיבעיא לן משום דדמו טפי להקדש משאר מצות לפי שהן נכנסין לבית ופשיט לה הש''ס דבפלוגתא דר' יהודה ורבנן תליא דפליגי לעיל בפ''ד דחלה אם הבכורים ניתנין לכל כהן כתרומה או לא וכן פליגי נמי בשלהי מכלתין וכר' יהודה דהוא אמר הוקשו ביכורים לקדשי הגבול ואינן ניתנין אלא לחבר בטובה כתרומה א''כ לא דמו להקדש ומביא ביכורים מאשירה שביטלה ולרבנן דאמרי התם דניתנין לכל כהן כקדשי המקדש דהואיל ונכנסין לפנים איזדהרו בהו א''כ אינו מביא כמו דאינו מביא ממנה גזירין למערכה:

Bikourim

Daf 2b

משנה: אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶן קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְחַג הַקָּצִיר בִּיכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה.

Traduction

On n’offre les prémices que pour les 7 espèces privilégiées de la Palestine (9)''Cf. Babli, Pessahim 53b.; Menahot 84a.'', ni des dattes des montagnes, ni des fruits des vallées, ni des olives qui ne sont pas de premier choix. On n’offre pas de prémices au Temple avant la Pentecôte. Aussi, l’on n’accueillit pas les prémices apportées à Jérusalem par les habitants de Har-Céboïm avant la Pentecôte (10)Cf. ci-dessus, Halla 4, 10., parce que c’est contraire à ce verset de l’Exode (Ex 23, 16): La fête de la moisson, pour les prémices de tes travaux agricoles, de ce que tu as semé au champ.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין. כדיליף בגמרא דכתיב מראשית ולא כל ראשית ומארצך למדנו לרבות לאלו שבעת המינין שנשתבחה בהן א''י כדכתיב ארץ חטה ושעורה וגו' ודבש וזהו התמרים עצמן שאין מביאין ביכורים משקין אלא היוצא מהזתים וענבים כדתנן לעיל פרק י''א דתרומות:

ולא מן התמרים שבהרים וכו'. שאלו גרועין הן:

ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר. כדיליף בגמרא מדכתיב זית שמן כל שאינו פולט ממנו השמן אף שהגשמים יורדין עליו לפי שהוא אוגר שמנו לתוכו ולכך נקרא זית אגורי בלשון המשנה:

אין מביאין ביכורים קודם לעצרת לפי שנאמר וחג הקציר ביכורי מעשיך וכו'. כדלעיל בסוף מסכתא חלה:

הלכה: אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים כול'. אִלּוּ כְּתִיב וְלָקַחְתָּ רֵאשִׁית כָּל פְּרִי אַדְמָֽתְךָ הָייִתִי אוֹמֵר כָּל הַדְּבָרִים יְהוּ חַייָבִין בְּבִיכּוּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית. אִם מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית אֵין לָךְ אֶלָּא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים בִּלְבַד. תַּלְמוּד לוֹמַר פְּרִי אַדְמָֽתְךָ רִיבָה. וְרִיבָה אֶת הַכֹּל. נֶאֱמַר כָּאן אַרְצְךָ וְנֶאֱמַר כָּאן אֶרֶץ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה. מָה אֶרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף אֶרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

Traduction

S’il était écrit (Dt 26, 2): Tu prendras la prémice de tous les fruits de la terre (11)Sifri sur ce verst., on eût supposé que tous les produits sont soumis à ce précepte; mais il est dit ''des prémices'', non de tous. De l’expression ''prémices'' et non ''toutes les prémices'', on peut déduire qu’il faut seulement les offrir pour le froment et l’orge; c’est pourquoi il est ajouté: ''des fruits de la terre'', expression plus générale qui englobe les céréales. Tout y est-il compris? Non, car il est dit ici ''la terre'', et le même terme se retrouve dans l’expression: ''une terre de froment et d’orge'' (Dt 8, 8). Or, de même que dans ce verset on énonce les 7 espèces privilégiées de la Palestine, de même le mot terre au sujet des prémices s’applique aux mêmes espèces.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אלו כתיב ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי אומר וכו'. כצ''ל והוא מהברייתא דספרי:

אם מראשית ולא כל ראשית. אימא דאין לך אלא חיטים ושעורים בלבד דכתיב בהו ראשית דגנך:

ת''ל פרי אדמתך ריבה. ופריך ואם כן וריבה את הכל ומשני נאמר כאן ארצך וכו':

עַד כְּדוֹן בִּגְזֵילָה שֶׁלֹּא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה. אֲפִילוּ בִגְזֵילָה שֶׁנִּתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה. סָֽבְרִין אָֽמְרִין נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הֲרֵי אֵילּוּ בִתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּבִיכּוּרִים. כְּלוּם צְרִיכָה לֹא בִגְזֵילָה שֶׁלֹּא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה. אֲבָל בִּגְזֵילָה שֶׁנִּתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה אֲפִילוּ בִתְרוּמָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. כְּהָדָא דְתַנֵּי הָאוֹנֵס וְהַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן. בִּזְמַן שֶׁהַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וְלֹא מַעְשְׂרוֹתָיו מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. אִם אֵין הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וְמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. 2b רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא זֶה תוֹרֵם וְלֹא זֶה תוֹרֵם. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ הַבְּעָלִין שֶׁתָּֽרְמוּ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַד כְּדוֹן אֲנָן קַייָמִין בִּגְזֵילָה שֶׁלֹּא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה. וּלְייֵדָא מִי לָּא אֲנָן תַנִּינָן הֲרֵי אֵילּוּ בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּבִיכּוֹרִין. אֶיפְשָׁר לַפֵּירוֹת לָצֵאת בְּלֹא בִכּוּרִין. אֵיפְשָׁר לַפֵּירוֹת לָצֵאת בְּלֹא תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. אֲבָל בִּגְזֵילָה שֶׁנִּתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה עַד כְּדוֹן צְרִיכָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

עד כדון וכו'. כלומר דמצינן למימר דעד כאן לא תנינן במתני' דהגזלן אינו מביא אלא בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה ואם נתייאשו הבעלים אפשר דמביא דהרי זה כשלו או דנימא אפילו בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אינו מביא ומשום דבתחילה באיסור בא לידו ומאוס הוא להביא ממנה למצות בכורים כדלעיל:

סברין אמרין בני הישיבה דהאי בעיא איכא למישמעינה מן הדא דתנינן בפרק דלקמן במתני' דהלכה ג' יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן וכו' ונוהגין בכל הפירות וכו' ובאריסין ובחכירות ובסיקריקון ובגזלן הרי אלו בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורים:

כלום צריכה לא בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אבל בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה אפילו בתרומה לא עשה כלום. כצ''ל ובספר הדפוס נתחלף זה בטעות דמוכח דהרי מסיים כהדא דתני וכו' כלומר דודאי האי מתני' לא מיתפרשא אלא בגזילה שנתייאשו הבעלים ואיצטריך לאשמועינן דאפי' אם נתייאשו אין מביא דאלו בשלא נתייאשו הרי אף בתרומה לא עשה כלום כהדא דתני בהדיא בתוספתא פ''ק דתרומות האונס והגנב והגזלן בזמן שהבעלים מרדפין אחריהן ולא נתייאשו אין תרומתן תרומה וכו' אלא לאו ש''מ דבבכורים אפי' בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אינו מביא:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן. על האי ברייתא קאי דר' יוסי שמע מר' יוחנן דלא זה תורם ולא זה תורם בזמן שלא נתייאשו דהבעלים אינן יכולין לתרום על הגזילה זו לפי שאינה ברשותו ולא זה יכול לתרום לפי שאינה שלו ור' אמי בשם ר' יוחנן קאמר דאפי' בדיעבד אם תרמו הבעלים עליה אין תרומתן תרומה:

אמר ר' יוסי וכו'. מהדר להא דפשטי' לעיל ממתני' דלקמן דאפי' בגזילה שנתייאשו הבעלים אינו מביא וקאמר דלא היא דלעולם מצינן למימר דעד כאן אנן קיימין התם אלא בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה. וליידא מלה אנן תנינן וכו' כלומר וכי תימא דא''כ לאיזה דבר תנינן שם הרי אילו בתרומה וכו' הרי גם בתרומה אינו כלום בגזילה שלא נתייאשו הבעלים כדאקשי לעיל הא לא קשיא כדמסיק ואזיל איפשר לפירות לצאת בלא ביכורים וכו' בלא תרומה ומעשרות. בתמיה כלומר דלא תימא לפרש דתרומה ומעשרות נוהגות בגזלן עצמו מה שאין כן בביכורים דאי הכי קשיא כדקאמרת אלא דהכי קאמר דתרומה ומעשרות נוהגין לעולם ואפילו באלו הפירות שיש להן חלק להאריסין וחכורות או שנטלו הסקריקין והגזלן מהן דמיהת צריכין הבעלים לתרום הפירות שנשארו להן ואינן פטורין מכח הגזלן הזה שגזל מקצת מהן דכי איפשר לפירות לצאת בלא תרומה ומעשרות אבל בביכורים אם הפריש אותן ובא הגזלן וגזלן שוב אין הבעלים מחויבין להפריש בכורים אחרים תחתיהן דאיפשר לפירות לצאת להיתר בלא ביכורים שהרי אין הביכורים אוסרין את הגורן כדקתני להא ברישא ואשמועינן בסיפא שאפילו כבר הפריש אותן ונגזלו אין הבכורים נוהגות באותן הפירות שהבעלים א''צ להפריש אחרים וכן הגזלן אינו יכול להביאן:

אבל בגזילה שנתיאשו הבעלים ממנה עד כדון צריכה. כלומר והשתא דמפרשינן למתני' דלקמן דלעולם בגזילה שלא נתייאשו מיירי אם כן אכתי מיבעיא לן הכא דאיכא למימר דבגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אפשר דהגזלן מביא:

זֵית שֶׁמֶן זֶה אָגוֹרי. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן זֶה אַוְורוֹסִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָגוֹרִי. שֶׁהוּא אוֹגֵר שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ וְכָל הַזֵּיתִים מְאַבְּדִין שַׁמְנָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה כָּל הַזֵּתִים הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין עֲלֵיהֶן וְהֵן פּוֹלְטִין אֶת שַׁמְנָן וְזֶה הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין עָלָיו וְהוּא אוֹגֵר שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ.

Traduction

On entend par olive d’huile (12)Babli, Berakhot 39a (1, p. 386). celle qui est bien juteuse (agouri). R. Amé dit au nom de R. Yohanan qu’il s’agit d’olives brillantes, belles abro''; seulement on l’a appelée agouri; pour dire que l’huile y est contenue comme dans une outre (agour). Toutes les olives perdent-elles leur huile? R. Hanina répond: toutes les sortes d’olives, lorsqu’elles sont atteintes de la pluie, rendent de l’huile; mais lorsque la pluie tombe sur l’espèce nommée agouri, celle-ci conserve l’huile.

Pnei Moshe non traduit

זית שמן זה אגורי. הואיל דמייתי להאי קרא מפרש ליה:

זהו אווריסי. שם מקום שגדלין שם זיתים המובחרים:

וכל הזיתים. מאבדין שמנן בתמיה אלא כדאמר ר' חנינא כל הזיתים וכו' כדפרישית במתני':

וּדְבַשׁ. אֵילּוּ הַתְּמָרִים. רִבִּי תַנְחוּמָה בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָעְזָר. כְּתִיב וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשּׁ. וּדְבַשׁ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. אֵלָּא אֵילּוּ הַתְּמָרִים שֶׁהֵן חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת.

Traduction

Par miel de ce verset, on entend celui des dattes, non le miel ordinaire (produit des abeilles). Ce qui le prouve, dit R. Tanhouma au nom de R. Isaac bar R. Eliézer, c’est qu’il est écrit (2Ch 31, 5): Lorsque la chose fut répandue (que l’ordre du roi fut connu), les enfants d’Israël apportèrent abondamment les prémices du blé, du vin nouveau, de l’huile et du miel, etc. Or, il va sans dire que le miel n’est pas soumis à la dîme; mais il s’agit des dattes qui y sont soumises.

Pnei Moshe non traduit

ודבש. דכתיב בהאי קרא אלו התמרים שמהן יוצא הדבש:

יכול דבש ממש בדווקא איירי קרא וא''כ נילף דמביאין בכורים דבש וקאמר ר' תנחומא וכו' כתיב בד''ה גבי יחזקיהו המלך ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכפרוץ הדבר וגו' וכי דבש חייב במעשרות הא קי''ל דאין עושין תמרים דבש וכו' כדתנן לעיל בפ' י''א דתרומות אלא אלו התמרים וכו' וילפינן נמי לביכורים שאין מביאין משאר משקין אלא מהיוצא מן הזתים וענבים בלבד:

רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְלָמָּה כְּתִיב אֶרֶץ אֶרֶץ שְׁנֵי פְעָמִים. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין הַבַּיִת עוֹמֵד אֵלָּא עַל שְׁנֵי דְּבָרִים הַלָּלוּ. וְלָמָּה נִכְלְלוּ. רִבִּי יְהוּדָה בֶּרִבִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר לִבְרָכָה. וְחָרָנָה אָמַר לְשִׁיעוּרִין. מָאן דָּמַר לִבְרָכָה נִיחָא. מָאן דָּמַר לְשִׁיעוּרִין וְהָתַנִּינָן בַּהֶרֶת כִּגְרִיס לֵית הִיא מֵימָן. כַּעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. לֵית הִיא מֵימָן.

Traduction

R. Berakhia dit au nom de R. Samuel b. Nahman: Pourquoi emploie-t-on 2 fois le mot terre (13)Ib. F. 41a (1, 396). au verset précité (Dt 8, 8)? C’est pour indiquer que toute maison subsiste par les 2 points principaux qui sont indiqués là (pain et huile). Mais pourquoi les autres sortes sont-elles rangées auprès de ces deux formant un groupe? R. Juda b. Rabbi et R. Samuel b. Nahman diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que c’est pour déterminer la même bénédiction à réciter; l’autre dit qu’elles servent à fixer la quantité des interdits.L’explication de celui qui dit qu’il s’agit de déterminer la formule de bénédiction peut se comprendre; mais comment justifier que l’on ait en vue de préciser la quantité des interdits, puisque l’on a enseigné (14)Negaïm, 4, 6. ''une tache de la peau ayant la grandeur d’une fève'', ce qui n’a aucune des mesures indiquées dans ce verset, ni ''un fragment de ver équivalent à une lentille'', comme mesure d’interdit? (question sans réponse).

Pnei Moshe non traduit

ולמה כתיב ארץ ארץ שני פעמים. בהאי קרא ארץ חטה ושעורה וגו' ארץ זית שמן ודבש:

להודיעך שאין הבית עומד אלא על שני דברים הללו. והן הבכורים והמעשרות ובאלו שבעת המינין דקרא הן נוהגות שתיהן ללמדך שעל קיום מצות שני דברים הללו הארץ עומדת והבית המקדש קיים ולכך נאמר גם בפרשת ביכורים ארץ כפול במקרא ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש וכן בפ' ווידוי מעשרות השקיפה וגו' ואת האדמה אשר נתת לנו וגו' ארץ זבת חלב ודבש:

ולמה נכללו. כלומר ולמה כללן לכל שבעת המינין בהאי קרא דשבח הארץ ולא במקום אחר:

חד אמר לברכה. ללמד שכל המוקדם בכתוב מוקדם לברכה וכדאמר לעיל בפ' כיצד מברכין בסוף הלכה ד' תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל והואיל והתם כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו' כללן כאן:

ואחרינא אמר לשיעורין. כדילפינן לאסמכתא דשיעורין מהאי קרא חטה לכדתנן הנכנס לבית המנוגע וכו' ארץ זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזיתים:

מאן דאמר לברכה ניחא. כדאמרן אלא למ''ד לשיעורין והתנינן בהרת כגריס בפ''ו דנגעים והאיך נרמז לשיעור הזה בהכתוב ומשני לית הוא מימן כמו מיומן כלומר אין שיעור הזה ברור מיומן כהני שיעורי הנרמזים בהאי קרא לפי שהגריס בבהרת אינו ברור לשיעור גריס ממש שהרי לסימן טומאה צריך או מחיה או שער לבן בתוכה או פיסיון וא''כ אין הגריס מיומן להשיעור וכן בנגעי בתים שיעורו בשני גריסין:

כעדשה וכו'. והתנינן שיעור כעדשה בטומאת שרצים והאיך נרמז זה ומשני דגם השיעור הזה לית הוא מיומן דהא איכא האברים שהן מטמאין בפחות מכעדשה ואע''ג דבכה''ג בטומאת כזית נמי מטמאין בפחות מכשיעור היינו לענין טומאה אבל מכל מקום בשאר שיעורי הזית כגון באיסור אוכלין ובחיוב אוכלין השיעור הוא בכזית ולא בפחות מה שאין כן בשיעור האמור בכעדשה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source